יד שרה - לזכרם
נגישות
éã ùøä áéåèéåá éã ùøä áôééñáå÷ Yad Sarah English éã ùøä áòáøéú
הבורג שחסר - לזכרו של אהרון לוי ז"ל

עולם המתנדבים מלא בסוגים שונים של פעילים. כאלו שאנו רואים אותם מסייעים לנו או לאחרים, כאלו ששומעים מעברו השני של קו חירום כלשהו, וגם כאלו שעושים עבודתם נאמנה הרחק מעיני אלו הנזקקים לשירותיהם. אהרון לוי ז"ל, היה חלק מהזן הנדיר והחשוב הזה של המתנדבים. חודש לאחד מותו, כותב מייסד יד שרה אורי לופוליאנסקי, דברים לזכרו

כשאנו פותחים דלת, מפעילים מכונה או מכשיר כלשהו, אנו לא נותנים את דעתנו למורכבות הבניה או ההרכבה שלו. טבע האדם הוא להתייחס לשלם ולא לחלקים המרכיבים אותו. אולם, כשחסר חלק - ואפילו בורג בציר דלת, במערבל במטבח או בזוג אופניים, הדבר מקשה עלינו ואנו מרגישים בחסרונו.

על פניו הבורג הוא חסר חשיבות. כשהוא ישנו - זה כל כך פשוט ומובן מאליו, וכשהוא איננו, אוי, כמה הוא נצרך...

כשפרש אהרון לוי לגמלאות וביקש להתנדב ביד שרה, היה ברור שהוא יבחר להתנדב בבית המלאכה. כמי שניהל מחסן חלקי חילוף במוסך מרכזי בירושלים היה לו את כל הידע והניסיון הנדרש. וכך בארבע עשרה השנים האחרונות היה מגיע אהרון לקומה הרביעית בבית יד שרה לובש את חלוקו ומתיישב בחדרון הקטן שגודלו לא יותר מעשרה מטרים רבועים.
 

 ahron_levi1

"בכובע הקסקט, בחיוכו הצנוע". אהרון לוי ז"ל. צילום: דבורה קרביץ.

בחלקו הגדול של השטח ניצב שולחן גדול ועליו קופסאות פח, צנצנות זכוכית ומיכלי פלסטיק. במרכז השולחן מצבור של ברגים וברגי-פיליפס: ברגים ארוכים, בינוניים וקצרים; ברגים עבים ודקים; ברגי הידוק, עגינה, פרפר, כלוא וחץ, וגם מערום של אומים במגוון גדלים. ובצד כיסא העץ עליו ישב אהרון - קופסא גדולה של מעצורים – "ברקסים", שחיכו לתיקון לפני שהרכיבו אותם חזרה לכיסאות הגלגלים.

זה היה תפקידו של אהרון. הוא ניהל את מחסן חלקי החילוף, היה מתקן את המעצורים וממיין את הברגים. עם כובע הקסקט, בחיוכו הצנוע המבויש משהו, היה ניצב על משמרתו חמישה ימים בשבוע. מתקן וממיין. מעולם לא חשב שיש בתפקיד שחיקה כלשהי, שהרי לא הבורג של אתמול, הקטן, הבינוני, או הגדול, כהרי הבורג של היום. לכל בורג ייעוד משלו. יש שיחזק את גב כיסא הגלגלים, כדי שיוכל היושב להישען בבטחה, ויש גם את הבורג הקטן יותר שמתאים לרגליות הכסא, כי חשוב שגם לרגליים יהיה מקום נוח, ובטוח.

ahron_levi2

"לכל בורג סיפור וייעוד משלו וכולם ביחד מספרים על גמילות חסדים שבידיים ממש".

לבורג הפרפר יש תפקיד אחר לגמרי, הוא יחובר לקביים, איתם יהלך האיש המגובס שמעד והחליק, ועכשיו הוא נזקק לסיוע הקביים בכדי להמשיך בשגרת חייו, עד להורדת הגבס. מאות ברגים בגדלים אחרים, שמיועדים לציוד רפואי או נשימתי כזה ואחר, וכל הברגים שעברו מידי יום ביומו תחת ידיו המיומנות-הממיינות, של אהרון. לכל בורג סיפור משלו, ייעוד משלו, וכולם ביחד מספרים על גמילות חסד שבידיים ממש.

על אף עבודתו השגרתית הוא היה בעל יוזמה. לא פעם כשהיה צורך בפתרון מקורי ומורכב להתקן או אבזור, הוא היה שולף את הרעיון הקולע. אהבתי במיוחד לבקרו בסיורים שהייתי עורך לאורחים שבאו מהארץ ומחו"ל, לבקר, לראות מקרוב ולחוש את אווירת החסד והערבות ההדדית המייחדת את עם ישראל. הוא תמיד ידע להעניק להם ברכה מיוחדת.

כמו מכונה משומנת, כך גם המארג החברתי של הנתינה פועל בהרמוניה בין החלקים הגלויים לעין ובין אלו הנסתרים ממנה. אותם אלו שעושים את מלאכתם בשקט ובצנעה אך בידיעה מוחלטת שהברגים יהיו מחוזקים, הברקסים יעצרו כשצריך ושגם אם לא כולם נותנים דעתם לכך שהם שם, אפשר במאה אחוז לסמוך עליהם.

בחודש שעבר נפרד מאיתנו אהרון לוי ז"ל. בגיל 79 לאחר 14 שנות התנדבות מסורה. בית המלאכה היום הוא כמו מכונה חורקת כי חסר בה בורג, כמו כיסא גלגלים שסוטה ממסלולו כשהבורג לא מוברג כראוי על אחד הגלגלים. כי כשהוא מיין את הברגים, הכול היה פשוט ומובן מאליו, וכשהוא איננו, אוי, כמה הוא נצרך...

ahron_levi3

אהרון לוי ז"ל  

">פתח תפריט מובייל">